פסק הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ח ה"י): "צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח". ובהמשך שם: "שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו".
הרי לנו פסק דין מפורש אודות החיוב להשפיע על אומות העולם לקיים את המצוות שלהן. ואף שבזמן הזה אין יד ישראל תקיפה - אין זה פוטר מהחיוב "לכוף" בכל דרך אפשרית, "בכפיית דברים, להמשיך לבם אל רצון קונם וחפץ צורם" (לשון התוספות יום טוב - אבות פ"ג מי"ד).
היות שחיוב זה נוהג אף בזמן הזה, והוא מופנה כלפי כל יחיד (לא רק כלפי המלך או כלפי בית הדין) - מובן שכל מי שיכול לפעול בזה, ומה גם מי שיש לו קשר עם אינו יהודי (קשר מסחרי וכיוצא בזה) - חייב להשתדל להשפיע עליו לקיים את שבע המצוות שלו.
ומהמקורות לענין זה:
(א) "אם רואה אדם נכרי עושה עבירה, אם יכול למחות ימחה, שהרי שלח הקב"ה את יונה לנינוה" (ספר חסידים סימן תתשכד). (ב) "מצוה להורותם" (שו"ת חתם סופר חו"מ סימן קפה). (ג) "אמרתי לגוי הנזכר שיאמר לי במה מאמין ואמר לי בה' אלוקי ישראל... ואמרתי לו אם כן בבקר ובערב תאמר פסוק שמע ישראל ותקיים שבע מצות" (מעגל טוב להחיד"א עמ' 162).
(משיחת אחרון של פסח תשמ"ג - לקו"ש כו עמ' 140)
נשתנו העיתים
מדוע לא נזכר חיוב זה בשלחן ערוך ובנושאי כליו, ואף לא נמצא התייחסות לנושא בספרי השאלות ותשובות?
ידוע בדברי ימי ישראל, שגם באותן המדינות שלא נאסר הגיור ליהדות, נזהרו יהודים ביותר מכל פעולה שהיה ניתן לפרשה כסיוע ועידוד לגיור, וזאת בגלל הסיכון שבדבר. ומובן איפוא, שגם ההשתדלות להשפיע על אינו יהודי לקיים שבע מצוות בני נח היתה בחזקת סכנה, ולכן הנה בדרך כלל נמנעו מכך מחשש פיקוח נפש, וגם כשעסקו בכך, היה זאת ללא פרסום.
ומטעם זה לא פרסמו שאלות ותשובות בנושא זה, וגם לא הכניסו הלכה זו לשלחן ערוך - בגלל חשש פיקוח נפש.
(משיחת אחרון של פסח תשמ"ג - לקו"ש כו עמ' 141)
מתן שכרה בצדה
ההתעסקות בענין זה תביא תועלת וסיוע לבני ישראל.
כל יהודי עומד תחת הרושם של המאורעות המזעזעים שאירעו לפני כארבעים שנה. התברר אז, שהיכן שנמצאו חסידי אומות העולם ששמרו במידה מסוימת על שבע מצוות בני נח - התנערו מגזל ורציחה, וכך ניצלו (בדרך הטבע) יהודים רבים.
בודאי לא תקום פעמיים צרה ר"ל וח"ו, ואך טוב ובטוב הנראה והנגלה ממש יהיה לכל אחד ואחת מעם ישראל שליט"א.
בזמנינו, כאשר נפגשים לעתים תכופות עם אינם יהודים בעניני מסחר וכיוצא בזה, ובדרכי נועם וקירוב, הרי יש דוגמא חיה מהנ"ל, ובמכל שכן מפעולתם אז, אף שאז היה זה כרוך בסכנה (ומה גם כשהדבר הוא להם לתועלת).
ובפשטות: כשלאינו יהודי ישנה ברירה להזיק ליהודי (בעניני פרנסה וכיוצא בזה) או לסייע לו - הרי אם הוא חדור בהכרה של עין רואה ואוזן שומעת, הידיעה שעליו לקיים את שבע מצוות בני נח, הרי זה ישפיע עליו לטוב גם בכל הקשור ליחסיו עם היהודי.
זאת ועוד:
עצם ההשתדלות מעוררת יחס של כבוד והערצה כלפי היהודי. כאשר עמי הארץ רואים שיהודי משתדל להשליט בעולם צדק ויושר והוא פועל לטובת כל השכונה, המדינה, או האנושות, בני ישראל הם בבחינת "אור לגוים" - גורם הדבר להרמת ה"גאון יעקב".
(משיחת אחרון של פסח תשמ"ג - לקו"ש כו עמ' 143)
הכנה לגאולה
מכיון שנמצאים אנו בסוף זמן הגלות, בסמיכות לקיום היעוד "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט), צריכים להשתדל להתעסק גם בבירור אומות העולם, על ידי ההשפעה על אומות העולם שיקיימו שבע מצוות בני נח.
והרי בימינו אלו ניתן לפעול זאת בנקל על אומות העולם, מכיון שבלאו הכי מקיימים קשרים עם אינם יהודים בדרכי נועם וקירוב לצורך עניני מסחר וכיוצא בזה.
כאשר ניגשים לאינו יהודי ומסבירים לו (בדרכי נועם) שהקב"ה דואג לטובתו האישית ולכן שולח אותו למסור את הציווי שצווה למשה רבינו בהר סיני, שאומות העולם יקיימו שבע מצוות בני נח, ומסבירים לו את התועלת שבדבר לגבי ישוב העולם - הרי בודאי שדברים אלו יפעלו פעולתן.
ומה גם שחלק משבע מצוות בני נח מקובל ומוכרח גם על פי חוקי המדינה (כמו שפיכות דמים וגזילה), וכן לגבי קבלת מלכותו של בורא העולם, שלילת עבודה זרה.
(משיחת ש"פ יתרו תשד"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)
* * *
הרמב"ם כותב בסוף ספרו יד החזקה: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, ולא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה' בלבד... שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
והיות שרצונו של הקב"ה שכל דבר ייעשה תחילה על ידי ישראל, בבחינת "מגיד דבריו ליעקב", לכן, לפני קיום היעוד של "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" על ידי הקב"ה, דרושה פעולתן של בני ישראל בענין זה - עליהם לעשות את כל התלוי בהם, בכל מקום שידם מגעת, לביטול רוח הטומאה והמשכת אור הקדושה בעולם כולו.
ואכן - תפקידו של יהודי להרבות צדקה וחסד בעולם כולו, ובכללות - קיום שבע מצוות בני נח. ולכל לראש - שלילת עבודה זרה, ובלשון הכתוב (ישעיה נו, ז) "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים", כלומר, לפעול אצל כל בני האדם את ההכרה והאמונה בבורא העולם ומנהיגו.
(משיחת י"ב תמוז תשד"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)
הכרזת נשיא המדינה
הקונגרס האמריקאי קבע את יום י"א בניסן ליום של חשבון נפש והתבוננות בתכלית הבריאה כולה - קיום שבע מצוות בני נח, בהתאם לעשרת הדברות.
בענין זה יש ענין חשוב שלא שמו לב אליו, והוא: הרמב"ם אומר (הלכות מלכים ספ"ח) שבן נח צריך לקבל את שבע המצוות שלו ולקיימן "מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה", ולא "מפני הכרע הדעת".
ונקודה נפלאה זו הודגשה בחוק האמור, הקובע שיש להקדיש "יום התבוננות" בענין קיום שבע מצוות בני נח, הקשורים לעשרת הדברות, המקובלים על כל עמי הארץ. והרי זה שעשרת הדברות מקובלים על כולם אין זה בתור עשרה עקרונות וכיוצא בזה, אלא בתור עשרה ציוויים - "קאמענדמענטס" - שצוו על ידי הקב"ה.
היהודי שביקש את הכרזת היום המיוחד בשנה הזכיר רק את הנושא של שבע מצוות בני נח, אבל היות והגוי אין לו בחירה, ו"מזלייהו חזי", לכן הוא הוסיף שזה מיוסד על עשרת הדברות.
ומכאן - הוראה נפלאה בעבודת האדם לקונו:
ומה גוי, שנבחר (לכאורה) בשביל דברים אחרים, נעשה כלי לפרסם את פסק דינו של הרמב"ם, תוך כדי הדגשת הקשר למתן תורה - על אחת כמה וכמה שיהודי צריך לזכור תמיד את הקשר שלו עם מתן תורה!
זאת ועוד: יש לך אדם שנזהר מגניבה וגזילה בעסקו, בגלל שאם יתנהג בצורה כזאת - הוא לא יוכל להשיג אמינות בין חבריו הסוחרים. בא נשיא ארצות הברית ומזכיר לו, שאפילו לגבי אינו יהודי אין זה מספיק; צריך שהזהירות מגניבה וגזילה תהיה בגלל שכך צוה משה מפי הגבורה...
(משיחת י"ג ניסן תשמ"ב - על פי רשימת השומעים בלבד)
* * *
נשיא המדינה יצא בקריאה והכרזה, בפומבי ובגלוי לעין כל, לכל בני המדינה אודות הצורך בקיום שבע מצוות בני נח. ובמילא, דבר ברור הוא שהממשלה תסייע בכל הפעולות בענין זה.
דבר זה מהווה עידוד נוסף (אם יש צורך בכך) בכל הקשור לקיום ציווי זה, ובמכל שכן וקל וחומר: אם יש צורך לקיים דבר נשיא המדינה בנוגע לדיני ממונות וכיוצא בזה, הרי על אחת כמה וכמה שיש לקיים את דבריו כאשר תוכן הדברים הוא - פסק דין הרמב"ם!
בין אם הוא יודע אודות פסק דינו של הרמב"ם ובין אם לאו - אין זה משנה את המציאות שתוכן דבריו הוא הוא פסק דין הרמב"ם!
יש לציין גם, שראו במוחש שכל אלו שניסו והתחילו לעסוק בענין זה - זכו להצלחה מרובה למעלה מן המשוער, שכן, מלבד הנשיאות חן בעיני כל העמים, בראותם את השתדלותו של יהודי שאינו חוסך טרחה ויגיעה כדי לפעול לטובתם - הקשיבו לדבריו, וקיבלו את הדברים, והשתדלו בזה עוד יותר מכפי שדרש מהם...
(משיחת י"ט כסלו תשמ"ו - על פי רשימת השומעים בלבד)
* * *
נשיא המדינה יצא בהכרזה גלויה ופומבית על דבר החשיבות והצורך בקיום שבע מצוות בני נח, ובהדגשה, שאין זה רק ענין של צדק ויושר על פי שכל האדם, כי אם "מצוות שנצטוו בני נח".
ומכיון שכן, הרי זה הוכחה גלויה - באופן של "מראה באצבעו ואומר זה" - שעכשיו הוא הזמן המוכשר לעסוק בענין זה ביתר שאת וביתר עוז, ובודאי תהיה הפעולה בזה בהצלחה רבה, ותתקבל בסבר פנים יפות.
וגדול זכותו של נשיא המדינה שפעל ענין זה, שכן, אף ש"לב מלכים ושרים ביד ה'", הרי הא גופא מורה על זכותו, ולכן יש לפרסם את הדבר וכו' ולעודד אותו, את יועציו ושריו, שיוסיפו עוד יותר בכל זה, אשר על ידי זה תתרבה הצלחה בכל שאר עניניהם; וככל שיעשו הם בזה - יוכלו ישראל להוסיף בזה עוד יותר, להיותם שלוחים שצוה להם משה רבנו מפי הגבורה.
(משיחת י"ג ניסן תשמ"ו - על פי רשימת השומעים בלבד)
אירוע נפלא ולקחו
לאחרונה הדפיסו את ספר התניא במדינת מצרים.
וכאן ראו דבר פלא: בכלל, עניני יהדות אינם "מקובלים" כל כך אצל מלכות מדינה זו, ובפרט כאשר מדובר אודות הדפסת ספר שאינו עוסק בשבע מצוות בני נח (ענינים השייכים גם לאומות העולם); ואף על פי כן, הנה לא זו בלבד שנתנו רשיון להדפסת התניא (אף שלכאורה היו יכולים לחשוד שיש כאן כוונה נסתרת וכו'), וכן הרשו להוציא חלק מספרי התניא שנדפסו שם, אלא עוד זאת - הם עצמם הצהירו שזהו זכות וטובה עבורם, וסגולה מיוחדת לעיר שבה נדפס ספר זה, ועד כדי כך שהביעו תודה על שזיכו אותם בהדפסת ספר קדוש!
ואם כן הם פני הדברים כאשר מדובר אודות ספר הקשור אך ורק עם בני ישראל, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר אודות פעולת ההשפעה על אומות העולם לקיים מצוות שנצטוו בני נח...
(משיחת חג השבועות תשד"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)
כינוס האו"ם
לאחרונה אירע אירוע בין-לאומי, שיש לציינו לשבח ולטובה, והוא - האחדות שהושגה בעזרת האומות המאוחדות השנה בנושאים שונים, בניגוד לשנים קודמות, ובמיוחד המפגש החיובי ותוצאותיו בין מעצמות-העל. מפגש זה עשוי להביא תועלת ושלום לכל האנושות.
יהודים, שהם שליחיו של הקב"ה בעולם, שהוא "שליט-העל" האמיתי, צריכים לשמוח ולהשתדל שישרור שלום גם בין הגויים, שכן דבר זה מכשיר אותם ומכין אותם לקראת האחדות העולמית הנכספת לעבודת השם, כצפוי באחרית הימים: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט). מצב זה מחייב יהודים נאמנים לתורת ישראל ולעם ישראל לנצל הזדמנות זו של כינוס האו"ם ולהשמיע בפני אומות העולם בגאון בעוז ובשמחה את דבר הקב"ה אדון העולם, על חובתם וזכותם לקיים את שבע מצוות בני נח המוטלות על באי עולם
